בעידן בו אנו חיים נראה כי יותר ויותר אנשים הולכים אחר המראה החיצוני וחשיבותו בעיני העולם, ועל כן יש הרבה מאד ניתוחים פלסטיים שאנשים עוברים על פי רוב רק לצרכים של שיפור המראה. בהקשר זה חשוב לדעת כי ניתוחים פלסטיים חושפים את הרופא ואת המוסד הרפואי לתביעות רשלנות רפואית בדיוק כמו כל תחום אחר של רפואה. למרות שהמטרה של ניתוחים פלסטיים היא להתמקד בהיבט האסתטי של המטופל, הם מחייבים הקפדה על קריטריונים מקצועיים מחמירים.

מטופל המעוניין להגיש תביעת רשלנות צריך קודם כל לבדוק האם התקיים נזק. על פי החוק בישראל ולפי ההגדרה בדיני נזיקין, רשלנות רפואית היא מתן שירותים תוך סטייה מרמת הזהירות הסבירה ורק במידה והסטייה גורמת למטופל נזק שיכול היה להימנע.

היתרון של דיני נזיקין ותביעות רשלנות רפואית בא לידי ביטוי בצורה אופטימאלית במקרים של ניתוחים פלסטיים: ניתן לתבוע פיצוי גם כאשר למזיק לא הייתה כוונה לפגוע. במילים אחרות, החוק יוצא מתוך נקודת הנחה שהרופא פועל לטובתו של המטופל ולא נגדו. אף על פי כן, החוק מציב לרשות המטופל שורה ארוכה של סעדים לפיצוי במקרה של רשלנות.

כיצד מוכיחים רשלנות רפואית?

על מנת לזכות בתביעות רשלנות רפואית לאחר ניתוחים פלסטיים יש להוכיח שלושה יסודות:

א. חובת זהירות – בין מטפל מטופל קיימת חובת זהירות מושגית ולכן ההתמקדות המשפטית היא בהוכחה של חובת זהירות קונקרטית, הנקבעת לפי מבחן הצפיות.

ב. התרשלות – אי אפשר לתבוע מטפל ללא הוכחה ברורה של התרשלות. את ההוכחה הזו משיג בית המשפט באמצעות הפעלת "מבחן הרופא הסביר". בית המשפט בודק האם כל רופא היה מבצע את אותה פעולה תחת נסיבות זהות.

ג. נזק – יסוד הנזק קובע את גובה הפיצוי שיקבל התובע. יש להראות קשר סיבתי בין התנהגות המזיק לבין הנזק ועלולים להתעורר קשיים רבים.

לסיכום, ניתוחים פלסטיים משפרים את רמת החיים ומבטיחים עלייה משמעותית בתחושת הביטחון. כאשר הניתוחים לא עולים יפה וזאת מחשש להתרשלות הצוות הרפואי, יש לברר לגבי אפשרות תביעה.